"ארט פוקוס" היה פרויקט אמנות ישראלי, שמטרתו לחשוף את האמנות הפלסטית הישראלית בפני שוק האמנות הבינלאומי. הפרויקט החל את פעילותו בשנת 1994 והתנהל כמעין ביאנלה או טריאנלה בינלאומית לאמנות. חמישה אירועים כאלה התקיימו, האחרון שבהם בשנת 2008.
המיקום של ארטפוקוס 4, שנבחר על ידי האוצרים יגאל צלמונה וסוזן לנדאו, היה מוזיאון אסירי המחתרות במגרש הרוסים, אתר השייך למשרד הביטחון - מתחם טעון הן מבחינת קרבתו לתאי המעצר הפעילים במגרש הרוסים הסמוך, והן בשל האימפקט החזק בו נתונים המבקרים המצויים למעשה בבית כלא במהלך הצפייה בתערוכה. את הפוטנציאל הגלום במקום גילתה קבוצת "sala-manca" מספר חודשים לפני כן, בתערוכה חזקה שיצרה עם אמנים חוץ- ממסדיים.
לקראת ארט פוקוס 4 התבקשו האמנים לחתום על חוזה בו נכתב, בין השאר: "הואיל והובהר לאמן כי העבודה לא תכלול מוצגים ומיצגים המהווים פגיעה ברוח המקום, למוזיאון שמורה הזכות לבקש מהאמן לעשות שינויים בעבודה, באופן שהעבודה לא תפגע ברוח המקום". הסיבה לחוזה, כך נמסר לאמנים, נעוצה בעובדה שהאתר שייך למשרד הביטחון.
באותם ימים ממש נודע לנו כי עבודת המיצב של האמנית הגר גורן, - שכללה חלוקת עלוני מידע על ארגוני זכויות אדם, צונזרה. ביום הפתיחה הציבה גורן דוכן ברחבת הכניסה לתערוכה, שמחוץ למתחם. כמחאה, קבוצה לא מבוטלת של אמנים קיימו תערוכה אלטרנטיבית בסמוך למוזיאון.
ברחבת הכניסה של התערוכה, בשעת הפתיחה, חילקנו פלאיירים שהציגו את הרקע למחאתנו. בין היתר נכתב: "נראה לנו שהאמירה 'האמנים הונחו על ידי האוצרים להתייחס בעבודותיהם למניפת ההקשרים שמציע האתר - מצליינות ונזירות ועד לכליאה ולפנטסיות השחרור ממנה׳ לא יכולה להיות מנותקת מהמציאות בה אנו חיים. האם אפשר בכלל ליצור עבודה לא פוליטית במיקום שנבחר? אנו רואים את עבודתנו כהצהרה של הזדהות עם אמנים וארגונים שהממסד מנסה לדחוק לשולי השיח. הארגונים ראויים להכרה כמגני הדמוקרטיה הישראלית, ומקומם צריך להיות מונצח על גבי שלטי רחובות״.
כיום נראה לי די הזוי שהצלחנו להחליף את השלטים אל מול מצלמות האבטחה של בית המשפט העליון. יותר מכך, השלטים עמדו על כנם שבועות ארוכים לפני שהסירו אותם.
